כידוע, לפני זמן קצר יצאה הלכה חדשה תחת ידו של בית המשפט העליון: פסה"ד בעניין עיריית ת"א נגד איי. בי. סי. (עע"מ 867/11), אשר קבעה כי רשות מקומית אשר שינתה את צו הארנונה בניגוד לדין, תוכל להמשיך ולהסתמך על האמור בו הואיל והטענות שהוגשו כנגדו נטענו באיחור רב ותחת שיהוי כבד. מאז פסק הדין התקבלו פסקי דין אשר מתווים את הכללים באשר ליישום ההלכה הנ"ל.
פס"ד בעניין אי.בי.סי
ראשית, תזכורת קצרה. מאז שנת 1986 רשויות מקומיות אינן רשאיות לשנות את הוראות צו הארנונה מבלי לקבל את אישור שרי הפנים והאוצר. טענה כנגד עיריית תל אביב כאילו שינתה שלא כדין בראשית שנות ה-90 את צו הארנונה באופן שיותר לה לגבות ארנונה בגין שטחים משותפים כאשר יש דייר אחד בקומה בבניינים שלא למגורים וכן ארנונה על חברות ניהול בגין חדרי אנרגיה וחשמל, מצאה אוזן קשבת בבית משפט המחוזי בתל אביב אשר פסק כי מדובר בצעד לא חוקי וביטל את החיובים שנדרשו בגין כך.
בערעור שהגישה עיריית תל אביב, בחן בית המשפט העליון את האיזון שבין השיהוי המנהלי המבקש לאזן בין זכות של הפרט לבין אינטרס הציבור. ואותו לאזן מול השיקולים הנוגדים ולקבוע אם ראוי להידרש לעתירה חרף השיהוי שדבק בה אל מול אינטרס ההגנה על שלטון החוק. נקודת המוצא היא שגביית מס בחריגה מסמכות פוגעת בעקרון היסוד של חוקיות המינהל, המושתתת על עקרון שלטון החוק.
השלכות הלכת אי.בי.סי
בית משפט קבע כי דין הערעור להתקבל, קרי לדחות את העתירות שהוגשו לבימ"ש המחוזי להידחות בשל שיהוי אובייקטיבי. הנזקים שייגרמו ושעלולים להיגרם לאינטרס הציבור אם ביהמ"ש יידרש עתירות חרף השיהוי שדבק בהן הם בשיעור ניכר, אשר עולה על התועלת שתנבע ממתן סעד, כל סעד. הווה אומר הנזק שייגרם לציבור עקב ההתדיינות הארוכה גדולה מהתועלת לנישומים הנפגעים.
הלכה למעשה בית משפט קבע כי לאור הזמן הרב שחלף מאז תיקון צו הארנונה ועד למועד בו הוגשו העתירות אין מקום להביא זאת לדיון, בפרט בשל הנזק הכספי שעלול להיגרם לאור סכומי ההשבה להם תידרש העירייה.
כך היה בפסק דין שניתן לפני מספר ימים בבית המשפט העליון, שם התקבל ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לאשר תביעה ייצוגית כנגד עיריית פ"ת על שינויי סיווגים בצו הארנונה בשנים 1986/7 (בר"מ 6046/13) בהתאם להלכה שנקבעה בעניין אי.בי.סי, בשל חלוף הזמן הרב ממועד הפגמים הנטענים בצווי הארנונה ועד מועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, קמה חזקה (שלא נסתרה בענייננו) לקיומו של שיהוי שדי בו כדי להביא לדחיית ההליך.
לעומת זאת, בפסה"ד דלק נ' אזור התקבלה הטענה כנגד שינוי שלא כדין בצו הארנונה לשנת 1995, שהשתרשר מדי שנה עד היום, חרף הזמן הרב שחלף. לשיטת ביהמ"ש, עד 2007 הפגם היה ערטילאי ותיאורטי הואיל והרשות המקומית לא יישמה את הצו כל עיקר והציגה דרישות תשלומי ארנונה על בסיס ההסדרה בצווי המסים שקדמו לצו המתקן. התיקון הפגום הגיח לעולם, באורח מעשי, רק בשנת 2007 וכנגד כך העותרת מיהרה להשיג עליו.
לכן, קבע ביהמ"ש בעניין דלק, אי אפשר לראות בצו פגם שהשתרש שציבור חייבי הארנונה השלים עמו לאורך שנים, שהרי לאיש לא הייתה סיבה לעתור בחתירה מתחת לפני חוקיות הצו.
סיכום – שיהוי והלכת אי.בי.סי
אנו סבורים כי גם אם בימ"ש בעניין א.בי.סי. נטה חסד לעירייה ומנע ממנה את הצורך להחזיר כספים שגבתה מזה כעשרים שנה, עדיין הוא נדרש היה לדון בתקפות החיוב מכאן ואילך, לפי עקרון הבטלות היחסית. שהרי צווי הארנונה מתפרסמים מדי שנה והם נשענים על הוראות צו הארנונה בשנה קודמת. נכון היה לדון האם השינוי שערכה עיריית תל אביב חוקי או לא, וככל שכן לקבוע, לפחות כי החל מעתה אין היא רשאית להמשיך לגבות כספים בגין השינוי הלא חוקי (לכאורה).
לקבלת פרטים נוספים על שיהוי והלכת אי.בי.סי ניתן ליצור קשר עם משרד עו"ד בן אליעזר ושות' בטל' 03-6954100 info@be-law.co.il