ההצגה תימשך – משרדנו זכה בפסק דין תקדימי בעליון, הבימה נ' עירית תל אביב

למשרדנו היה הכבוד לייצג את התאטרון הלאומי הבימה ולזכות בפסק דין תקדימי בבית משפט עליון, שבו נקבע כי גופים הפועלים שלא למטרות רווח, אף אם מספקים לציבור שירות, אינם נופלים בהכרח לקטגורית הארנונה של שירותים ומסחר (עסקים).

הקביעה התקדימית בפסק הדין מאפשרת לגופים לא עסקיים, המחויבים בארנונה עסקית, בין אם בשל היותם נותני שירותים או בשל כך שאין סיווג אחר מתאים בצו הארנונה, לערער על הסיווג ולהפחית דרמטית את גובה הארנונה הם משלמים.

פסק הדין עשוי להביא לחיסכון משמעותי בארנונה לגופים אשר אינם פועלים למטרות רווח (עמותות, מלכ"ר, גופים התנדבותיים, מוסדות ציבוריים וכדומה) אך מחויבים בתעריפי ארנונה הגבוהים של עסקים.

עע"מ 9662/16 התאטרון הלאומי הבימה בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו   

סיפור שהיה. התאטרון הלאומי הבימה, שהינו תאטרון ציבורי המרכזי במדינה, חויב ע"י עיריית תל אביב במשך שנים רבות בסיווג ארנונה ייחודי של "אולמות המשמשים להצגות תאטרון מחול וקונצרטים".

בשנת 2016, החליטה העירייה כי הסיווג של אולמות תאטרון הנ"ל, חוסה תחת הסיווג הראשי של עסקים, המוגדר בצו הארנונה העירוני כ"משרדים, שירותים ומסחר". החלטה זו (כמו החלטות אחרות של עיריית תל אביב מהשנים האחרונות), הביאה להגדלה דרמטית (הכפלה) בחיובי הארנונה של הבימה.

התאטרון הלאומי הבימה הגיש (באמצעות משרד עוה"ד אחר) עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים, ושם טען כי הסיווג של אולמות תאטרון חוסה תחת הסיווג הראשי של "נכסים אחרים" ולא תחת הסיווג של "עסקים – משרדים, שירותים ומסחר", כטענת העירייה.

ביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה. בפסק הדין נקבע שאמנם תכליות התאטרון אינן מסחריות, אך מאחר והוא מספק לציבור הרחב שירותי תרבות, פעילותו חוסה תחת הפעילות של "שירותים", אשר נכללת בסיווג העסקי של "משרדים שירותים ומסחר".

משרדנו התבקש על ידי הבימה להגיש ערעור לבית המשפט העליון. נרתמנו למלאכה משום שלהבנתנו פסק הדין היה שגוי, וגרם לעיוות בגובה המס המוטל על גופים לא עסקיים, אשר נדרשו לשלם ארנונה בתעריף עסקי גבוה, שאינו תואם את אופי הפעילות שלהם.

במסגרת הערעור עמדנו על הטענה, כי גופים שלא למטרות רווח אינם יכולים להיות מחויבים בארנונה של עסקים, אף אם הם מספקים 'שירותים'. יצוין בהערת אגב, כי בעמדתה של העירייה תמך גם היועץ המשפטי לממשלה, אשר הביע עמדה בערעור.

השאלה העיקרית שעמדה אפוא להכרעתו של בית המשפט העליון הייתה האם לסווג את התאטרון תחת "שירותים ומסחר" או בהעדר סיווג ספציפי, תחת סיווג "נכסים אחרים".

בית המשפט העליון קבע שהכוונה במונח "שירותים" שבתקנות ההסדרים היא לשירותים עסקיים – מסחריים ולא לשירותים בעלי אופי ציבורי, כגון מוסדות תרבות ציבוריים. בנימוקים לפסה"ד, נקבע כי אין זה סביר שמוסדות ציבוריים שאינם גופים עסקיים – מסחריים ומספקים שירותים יחויבו בתעריפי הארנונה הגבוהים שנקבעו לסיווגים עסקיים מסחריים.

בשלהי פסק הדין קרא בית המשפט למחוקק להסדיר באופן ברור ואחיד יותר את נושא סיווג הארנונה של מוסדות תרבות ציבוריים על ידי יצירת סיווג קונקרטי מתאים.

הקביעה התקדימית בפסק הדין מאפשרת לגופים לא עסקיים, המחויבים בארנונה עסקית, בין אם בשל היותם נותני שירותים או בשל כך שאין סיווג אחר המתאים לפעילות שלהם בצו הארנונה, לערער על הסיווג ולהפחית דרמטית את גובה הארנונה שהם משלמים.

גלילה למעלה
דילוג לתוכן