העותרת סבורה כי אין בסיס לטענת העירייה כאילו השימוש הנכון במקרקעיה- תיאטרון הבימה, הוא בסיווג "משרד, שירותים ומסחר". עמדתה היא כי הסיווג הינו "נכס אחר", שאין לו תעריף מינימלי או מרבי ומכאן שלא היה מקום לבקש מן השרים לערוך שינוי כלשהו בתעריפים, בין אם להעלאה ובין אם להפחתה ולבטח שהמצג שהוצג לשרים כאילו סיווג התיאטראות היה מימים ימימה תחת הקטגוריה של "משרד, שירותים ומסחר", היה מצג מטעה ולא נכון. העותרת טוענת כי השימוש בנכס אינו נכלל ב"משרד שירותים ומסחר", שכן פעילותה היא ייחודית שדבר אין לה עם משרד שירותים או מסחר, מה גם שדי בשטחו הנכבד של הנכס כדי להצדיק סיווגו כ"נכס אחר".
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע כי הלכה פסוקה היא כי יש לעשות כל שניתן על מנת לסווג שימוש בנכס כך שיתאים להגדרה פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו, יותר מאשר לקטגוריה שיורית שבו ("נכס אחר"), שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודית של נכסים אשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא היעדר קטגוריה ספציפית אומר ביהמ"ש – אם נקרב מבטנו לתיאטרון, נמצא כי הוא מתאים יותר לסיווג של משרד שירותים ומסחר, מאשר לקטגוריה השיורית של "נכס אחר".
עת"מ 29335-05-16 התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ (חל"צ) נ' עירית תל-אביב-יפו
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אתכם: