סעיף 19 לצו המיסים של עיריית ירושלים (לשנת 2008) קבע תעריף מיוחד של ארנונה כללית ל"שטח מבנה המשמש כמרפאה של קופת חולים או כבית חולים ציבורי". המערערת היא חברה פרטית המפעילה מרפאה למתן שירותים חיוניים (בעיקר טיפולי דיאליזה) לחולים המופנים אליה על ידי בתי חולים וקופות חולים. העירייה חייבה את מזור אפק בארנונה בגין המרפאה לפי סיווג "משרדים, שירותים ומסחר", הגבוה בהרבה מהתעריף לסיווג של "מרפאות קופות חולים ובתי חולים" שבסעיף 19 לצו. מזור אפק טוענת כי בהעדר כל קשר ישיר בינה לבין המטופלים, המופנים אליה כולם באמצעות בתי החולים וקופות החולים, אין כל הצדקה להבחין בינה לבין בתי החולים המעניקים שירותים דומים, לרבות במסגרת שירותי רפואה פרטית, ואף בתי חולים (דוגמת "הדסה") הפועלים כתאגיד פרטי כמו מזור אפק. וכן שמזור אפק מצויה בבעלות חלקית של קופת חולים לאומית, המפנה אליה את מבוטחי הקופה כתחליף להפנייתם לטיפולים בבתי חולים. ביהמ"ש דחה את הערעור וקיבל את טענת העירייה לפיה הפרשנות העקבית לסעיף 19 לצו המיסים לאורך שנים רבות הייתה שהוא חל רק על מרפאה ציבורית, כלומר מרפאה הפתוחה לכל ופועלת שלא למטרת רווח, ולא על מרפאות פרטיות כמו המרפאה של מזור אפק. פרשנות זאת מבוססת על מבנהו של סעיף 19, היוצר הקבלה בין המונח "ציבורי" המתייחס ל"בית חולים" לבין המונח "קופת חולים", הבא אף הוא לתאר את האופי הציבורי של המרפאה, וכן על תכליתה החברתית של החקיקה להיטיב עם נכסים אשר נועדו לשרת את כלל הציבור ופועלים לרווחתו. מדובר בהתקשרות עסקית בין מזור אפק לקופות החולים, שאין בה להפוך את מזור אפק לחלק מקופת החולים אלא לקבלן משנה של הקופה, שמאחר שאינו כפוף לחובות הכבדות המוטלות בחוק על הקופה גם אינו נהנה מהזכויות המוקנות לקופה.
עמנ (י-ם) 527/08 מזור אפק בע"מ נ' עיריית ירושלים
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אתכם: