העצמאות שניתנה לרשויות המקומיות בקביעת צווי הארנונה מעוררת לא אחת את השאלה האם קביעת תעריפים "מועדפים" היא בבחינת אפליה מותרת או כזו הפוגעת בעקרון השוויון ואיסור האפליה בבחינת "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה.." (ויקרא, כד, כב) שנתפרש בפי חז"ל כ"משפט השווה לכולכם".
האם קביעת תעריפים שונים היא בבחינת אפליה?
עקרון השוויון ואיסור האפליה, מהווה את "נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר) ופגיעה באלו הן מן החמורות שיתכנו בזכויות האדם. בבג"צ 200/83 מוחמד וותאד נ' שר האוצר נדונה השאלה אימתי עסקינן באפליה פסולה, ונקבע שם כי: "מקובל לומר, שיחס שונה אל שווים הוא בגדר אפליה פסולה, וכי יחס שונה אל שונים אינו בא בגדרה של זו.". בבג"צ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת נקבע כדלקמן: "הפליה ידענו היא הרע מכל. הפליה מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני אנוש, ביניהם לבין עצמם, תחושת ההפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס מרקם היחסים בין אדם לרעהו…הפליה תפרק משפחה, בהפליה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה…".
עקרון השוויון
"עקרון השוויון" מהווה עקרון יסודי גם בדיני המס, כאשר לא אחת נקבע כי מתן יחס שונה כלפי שווים, אשר אין ביניהם שוני רלוואנטי לצורך אותו עניין, מהווה אפליה אסורה (בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר) והלכה זו השתרשה גם בדיני הארנונה.
פסקי דין מנחים
בבג"צ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, נקבע כי קביעת שיעורי ארנונה שונים לסוגי נישומים שונים אינה מהווה כשלעצמה אפליה ומותרת גם העלאה וקביעת תוספת בנפרד, ובלבד שאלה נעשו במסגרת הדין ומשיקולים ענייניים, ולא מתוך רצון להעדיף סקטור אחד על פני האחר מטעמים בלתי ראויים.
בפס"ד ת"א 1114/99 אליהו שוקרון ואח' נ' עירית ירושלים נקבע כי "..נוכח פרשנות החוק על ידי העירייה נוצרה קהילה שלמה של אנשים שמיושמת כלפיהם מדיניות של "אי שוויון" ושל הפליה…" בה"פ 127/00 מילוטל נ' מטה אשר נקבע הכלל כי "בגין נכסים דומים יש מקום ששיעורי הארנונה יהיו דומים" כאשר השופט פירש את המושג נכסים דומים ע"פ "המיקום הגיאוגרפי ככל שהוא עשוי להשפיע על ערך הקרקע או על התוצאות הכלכליות" תוך שהוא מציין כי "בתנאי שוק חופשי, שבו אמורים מפעלים תעשייתיים להתחרות בתנאים שווים, לא יתכן שעל נכסים השייכים למפעלים שונים יוטלו ארנונות בדרגות כה שונות, כאשר אין הצדקה עניינית לכך". סיכום העניינים וההלכות השונות נעשה לאחרונה בעת"מ (נצ') 49-10 הוליס תעשיות בע"מ נ' מועצה אזורית עמק יזרעאל קבע ביהמ"ש כי קביעת שיעורי ארנונה שונים, לסוגי נישומים שונים, אינה מהווה כשלעצמה, אפליה. עקרון החלוקה לסוגי נכסים שונים שעליהם חלים תעריפים שונים, נשמר בגבולות המזעריים והמרביים המותרים, מקום שמותרת קביעה נפרדת של ארנונה, מותרת גם העלאה וקביעת תוספת בנפרד, ובלבד שאלה נעשו במסגרת הדין ומשיקולים ענייניים, ולא מתוך רצון להעדיף סקטור אחד על פני האחר מטעמים בלתי ראויים.
ראוי לציון גם את פס"ד של בימ"ש לעניינים מנהלים כי עיריית תל אביב (חרחס נ' עיריית תל אביב) שקבע כי צורת חישוב שונה למרתף של וילות ומרתף של דירת מגורים 'רגילה' מהווה אפליה אסורה וכי אין ב'דיני ההקפאה' בכדי להנציח אפליה זו לעד.
לקבלת פרטים נוספים בנושא אפליה בארנונה- קביעת תעריפים שונים לנישומים ניתן ליצור קשר עם משרד עו"ד בן אליעזר ושות' בטל' 03-6954100 info@be-law.co.il