ארנונה – ערעור על החלטת וועדת ערר

המועד להגשת ערעור                                                                                                    

בית המשפט העליון, דחה בקשת ערעור על החלטה למחיקת ערעור ארנונה על הסף, בשל איחור במועד הגשתו וזאת בנימוק כי לאור נסיבות המקרה, בהן אין מחלוקת עובדתית, יש להעדיף את 'כלל הידיעה' על 'כלל ההמצאה'. העדר המצאה של החלטת ועדת הערר אינה פוטרת את המערער מהגשת ערעור במועד הקבוע בחוק.

החוק קובע כי ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה יש להגיש תוך 45 יום ממועד מתן החלטת ועדת הערר על ידי ועדת הערר. נשאלת השאלה כיצד קובעים את המועד ממנו מתחיל מרוץ הזמנים. האם ממועד המצאת ההחלטה לעורר ("כלל ההמצאה") או שמא מהמועד שדבר מתן פסק הדין נודע לעורר ("כלל הידיעה")?

כלל ההמצאה וכלל הידיעה – מה גובר?

ככלל, נקבע בפסיקה ש"כלל ההמצאה" גובר על "כלל הידיעה". כלומר, מניין הימים מתחיל מיום המצאת פסק הדין ולא מיום היוודע דבר מתן פסק הדין. כל זאת,  בכפוף לכך שניתן לעשות שימוש ב"כלל הידיעה" במקרים בהם התנהגות המערער מצביעה על חוסר תום לב דיוני. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי הנטל להוכיח כי הערעור הוגש במועדו מוטל על המערער.

פס"ד בעניין מחצבת נשר

לאורך כל השנים שילמה מחצבת נשר תמרה לעירית תמרה 200 אלף ₪ בשנה בלבד. זאת במסגרת שני הסכמי פשרה שנערכו בין הצדדים בשנת 1992 ובשנת 2003. בשנת 2009 השיתה עירית תמרה על המחצבה חיוב ארנונה בסך כ- 60 מיליון שקלים עבור הפרשי ארנונה לשנים 2006-2009. הדרישה התבססה על יסוד  פסק דין בע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה נ' משגב שקבע כי יש לסווג מחצבות על בסיס הסיווג שנקבע ל "תעשיה" ולא "קרקע תפוסה". כידוע, התעריף ל"תעשיה" גבוה באופן ניכר לעומת התעריף ל"קרקע תפוסה". המחצבה הגישה השגה למנהל הארנונה ומשזו נדחתה, הוגש ערר לועדת הערר לענייני ארנונה.

במקביל, הגישה המחצבה גם עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך הדיון בנושאים שאינם בסמכותו של מנהל הארנונה ובכלל זה בתוקפם של הסכמי הפשרה שנחתמו בעבר וחוקיות החיוב הרטרואקטיבי. בית המשפט החליט להשהות את הדיון בעתירה עד להחלטתה של ועדת הערר.

ב- 20.1.2013, דחתה ועדת הערר את הערר שהגישה המחצבה. יום לאחר מכן, הודיעה העיריה לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטתה של ועדת הערר וביקשה כי ייקבע מועד לדיון בעתירה המנהלית ובהתאם להחלטת בימ"ש, מסרו הצדדים ביום 27.1.2013 הודעה מוסכמת, שנקבה בתאריכים מסוימים לדיון. ביום 21.4.13, הרבה מעבר לתום 45 יום ממועד החלטת ועדת הערר, הגישה המחצבה ערעור על החלטת ועדת הערר ובכתב התשובה לו, טענה העירייה למחיקת הערעור על הסף, בטענה כי זה הוגש באיחור. בית המשפט שדן בערעור, לא קיבל את טענת המחצבה כי הערעור הוגש עוד בטרם חלף המועד מהיום בו הומצאה החלטת ועדת הערר לידי המחצבה, וקבע כי הערעור הוגש באיחור. בית המשפט הסתמך על ההודעה המשותפת בעניין קביעת מועדים בעתירה מנהלית, כהוכחה לכך שהמחצבה ידעה על קיומה של החלטת ועדת הערר.

בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה מצביעות בבירור על כך שהמערער ידע על החלטת ועדת הערר ולא פעל במועד להגשת הערעור. ידיעתו של העורר עולה בבירור מבקשה משותפת שהגישו העורר והעירייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין מועד קביעת דיון. הבקשה כללה התייחסות להחלטת ועדת הערר.

כמו כן, בית המשפט קובע כי הסכמה בין הצדדים על אורכה בהגשת ערעור מנהלי אינה מספקת, שכן לפי הדין הסכמות לכך נתונה לבית המשפט בלבד אשר לו מסור שיקול הדעת להחליט על כך, ואף זאת בנתון לקיומם של "טעמים מיוחדים".

*בר"מ 831/14 נשר מפעלי מלט ישראלים בע"מ נגד עיריית תמרה ניתן ב- 7.7.14

לקבלת פרטים נוספים על האמור במאמר זה ולפניות בנושא ערעור על החלטת וועדת ערר בארנונה ניתן ליצור קשר עם משרד עו"ד בן אליעזר ושות'. טלפון: 03-6954100 כתובת מייל:info@be-law.co.il